<h1>ראבי"ה סימן כ"ה</h1>
<h2>דף ח:</h2>
רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבן גמליאל. ובירושלמי פסקינן דהלכה כחכמים, והיא היא דהא מסקינן לקמן דכוותיה סבירא לן אלא משום הרחקה הוא. ופריך בירושלמי רבנן פליגי עליה ועבד עובדא בנפשיה, ומייתי טובא תנאי דאע"ג דפליגי לא מלאן לבם לעבור על דברי חביריהם, ומשני תמן היו יכולים לקיים דברי חכמים [וכו'] ואמר לון עביד[ו] עובדא כוותיה. תניא ר' שמעון בן יוחאי אומר פעמים שאדם קורא קריאת שמע ש[ת]י פעמים בלילה אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר וי[ו]צא בה[ן] ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה אמר ר' יהושע בן לוי הלכה כר"ש בן יוחי איכא דמתני לה אהא דתניא ר' שמעון אומר משום ר' עקיבה וכו' אחת קודם [ה]נץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה ויוצא בהם ידי חובתו אחת של יום וא' של לילה. ופסקינן נמי בהא כוותיה. ואית אמורא דפליג ואמר דדוקא כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק, והכי הילכתא. ובירושלמי מוקי להך דר' שמעון כרבן גמליאל. א"ר זירא ובלבד [שלא] יאמר השכיבנו. והכי מסקנא דמילתא זמן ק"ש עד שיעלה עמוד השחר אפילו לכתחלה דהא פסקינן הלכה כרבן גמליאל, ואי איתניס הוי שעת הדחק ואז קורא עד הנץ החמה ובלבד שלא יאמר השכיבנו, אבל המעריב ערבים יאמר עם כל הברכות שהרי מזכיר[ין] מדת יום בלילה ומדת לילה ביום כדאיתא לקמן. ונראה דהשכיבנו יכול לומר עד שיעלה ע"ה, וכן מצאתי: ורבינו אלפסי כתב הא דא"ר שמעון פעמים קורין ק"ש של ערבית קודם [ה]נץ החמה דוקא בשעת הדחק ולא במזיד וכן הא דאמר ר' שמעון פעמים שאדם קורא קריאת שמע של שחרית לאחר שיעלה עמוד השחר בדיעבד או בשעת הדחק כגון שהיה משכים לדרך אבל לכתחלה לא. ולפנים כתב דהלכה כוותיק[י]ן ומיהו כל איניש לא יכול לכוונא למיעבד הכי ואפילו הכי מצוה למיקרי קודם הנץ החמה מעט כדי שלא [יתפלל אלא לאחר הנץ החמה] נמצא מתפלל ביום ואע"פ שאינו עם הנץ דווקא.
<h2>דף ט:</h2>
מאימתי קורין [את] שמע בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן ר"א או' בין תכלת לכרתי. וקבלתי שיש מין צבע שקורין כרתי ודומה לתכלת. וגרסינן בירושלמי בין תכלת לכרתי בין פורפירין ובין פריפינין, והוא מעיל שקורין בלשון לע"ז פורפירא ויש שדומה לו קצת: עד הנץ החמה ר' יהושע אומר עד ג' שעות שכן דרך מלכים לעמוד בשלש שעות הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה. וקורין עם ברכותיה והכי מסקנא. וא"ר יהודה אמר שמואל הלכה כר' יהושע: תניא אחרים אומרים כדי שיראה חבירו ברחוק ד' אמות ויכירהו. ובירושלמי מוקי לה ברגיל ואינו רגיל אצלו כההוא דאזיל ליה לאכסניא ואתי לקיצין. אמר רב הונא הלכה כאחרים אמר אביי לתפילין כאחרים, פי' ללבוש תפילין, לק"ש כוותיקין. לעיל כתבתי דברי ר' אלפסי. ופר"ח דקיי"ל כוותיקין דאר"י וותיקין היו גומרים [אותה] עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום א"ר זירא מאי קרא יראוך עם שמש וגו', כלומר יקבלו עול מלכות עם שמש, ומצות ק"ש מתחיל מעם הנץ החמה וגומר עד שלש שעות ביום כר' יהושע אבל לתפלת השחר עד ד' שעות ביום כר' יהודא בפ' תפלת השחר והכי פסקינן התם הואיל ותנן [בבחירתא] כוותיה עכ"ל. ואין נ"ל, דבפ' תפלת השחר תנן ר' אליעזר אומר העושה תפלתו קבע וכו' ומפ' בגמ' שאינו מתפלל עם דמדומי חמה כוותיקין (ופליג אדר' יהודא ורבנן דמתני') ולכן אין תפלתו תחנונים, [ופליג אדר' יהודה ורבנן דמתני'], ופליג אדר' יהודא ורבנן בין בתפיל(ו)ת השחר ובין בתפיל(ו)ת מנחה. כך פירשו [רבותינו], וכיון דפסקינן התם כר' יהודא א"כ ליתא לדר' אליעזר דסבירא ליה כוותיקין. ומסיים התם במערבא לייטי מאן דמצלי עם דמדומי חמה מאי טעמא דילמא מיטרפא ליה שעתא, ופי' רבותינו דעל תפלת המנחה קאי דוותיקין היו מצמצמים בבוקר ובערב, דדימדומי חמה תרתי משמע, אבל לא אתפלת השחר. והתם משמע דמשום התפלה היו עושים כן הוותיקין. ונ"ל דהקורא קודם הנץ החמה לא יצא, דהא פסקינן לעיל דהלכה כר' שמעון שאמר משום ר' עקיבא ומשמע שאין יוצא בשל יום קודם הנץ החמה, ואע"ג דלישנא קמא פליג דלאחר זמן עמוד השחר הוי זמן ק"ש (ו)הילכתא כאיכא דאמרי, וכן משמע בהלכות גדולות, ומי שרגיל להשכים ולקרות סבירא ליה כלישנא קמא כענין שכתוב לעיל. ובדברי ר"ת ראיתי שהשיב שאין הלכה כוותיקין, וראייתו מריש פ' תפלת השחר והאריך בדבר, וגם אמר שאפי' וותיקין לא היו מקדימין לקרות עם הנץ החמה אלא לסמוך גאולה לתפלה דקרא היינו תפלה, הא לאו הכי היו מקדימין או היו מאחרין הק"ש דהלכה כר' יהושע, וכתב קרוב הדבר בעיני שטוב לאחר לקרותו מלהקדים דהא כיון שהוותיקין לא היו גומרים כו', פי' קורין אלא בשביל הקדמת התפלה, וא"כ לית הילכתא הכי דהלכה כר' יהודא שאמר דתפילת שחרית עד ד' שעות והלכה כר' יהושע ויכול שניהם לאחרן ואפי' הכי יכול לסמוך גאולה לתפלה. ואני אומר נראין דברי רבותינו, דגריס בפירקין בירוש' וותיקין היו משכימים וקורים כדי שיסמכו תפלתם עם הנץ החמה, ותו כמו שהבאתי ראיה לעיל. ואין לדחות דכל הני דפסקינן כר' יהושע וכר' יהודא וכר"ש משום ר"ע הני מילי בנאנס ובשעת הדחק, דלא [היא, ש]שעת הדחק דמכללא דלעיל דפליג [לא] איפסק הלכה אלא בק"ש דערבית, אבל בשל שחרית הילכתא כר' שמעון לכתחלה לדברי הכל. [וראיתי] דגרס בירוש' ר' יהושע אומר עד ג' שעות רב[י] אידי בשם רב הלכה כר' יהושע בשוכח רב[י] הונא אמר תרין אמוראין חד אמר בשוכח מתיב ליה חברי[ה] וכי יש הלכה בשוכח [כך היא הלכה] ולמה אמר בשוכח כדי שיהא אדם מזרז עצמו לקרותה בעונתה [שגדול] הקורא את שמע [מ]הקורא בתורה וכדתנן הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה. ופירושו נראה לי כדי שיזרז אדם [עצמו] ולא ימתין בצימצום עד הזמן ולא יעבור הזמן, ומיהו לאחר הנץ החמה שפיר דמי, ומיהו ש"מ דלאו בשעת הדחק מיירי אלא לכתחלה הוא דאיפסק הלכה, וא"כ אין הלכה כוותיקין, שהרי שעה יש בין ק"ש לתפילה, אלא מאחרין כדמשני בריש תפלת השחר כי תניא ההיא לוותיקין, אבל לדידן אחר הנץ החמה. אבל זאת פליאה בעיני אם הלכה כר' יהושע וכר' יהודא ולכתחלה אם כן לא סמכינן גאולה לתפלה אם לכתחלה מתפלל בסוף ד' שעות, דהא פשטי' התם דעד ועד בכלל, ואפי' אי מפרשינן הך דר' יהושע נמי עד ועד בכלל וא"כ מהתחלת ק"ש עד תפלה יש משך שעה. וכל שכן שיש לפקפק עוד ד[ב]פלוגתא דרבי ור' נתן לגבי ג' משמור[ו]ת אייתינן הך דר' יהושע וס"ל עד ולא עד בכלל וא"כ היאך יאריך בק"ש עד תפלה שיעברו ב' שעות שיסמוך גאולה לתפילה, ומדפרכינן בשמעתין והא אמר ר' יוחנן איזהו בן עולם הבא כל הסומך גאולה לתפלה שמע מינה דהלכה דבעינן לסמוך גאולה לתפלה. ואם באנו לפרש בריש פ' תפלת השחר אבל לדידן לאחר הנץ החמה ולית לן דוותיקין ואפי' לסמוך גאולה לתפלה לא חיישי, הא מילתא מרפסא איגרי. ונ"ל אבי העזרי המחבר דתרי ענינים סמיכות גאולה לתפלה הוי, חדא שאין לו לדבר מדברים אחרים בינתיים ואפי' כי ליתא להך דוותיקין אסור לדבר בינתיים, והיינו דפריך בשמעתין והאמר ר' יוחנן בתחלה הוא אומר ה' שפתי תפתח וגו' ומשני תהא בתפלת ערבית ותו פריך הא"ר יוחנן איזהו בן עולם הבא זה הסומך וכו', ובכולהו תפלות מיירי שלא ידבר בינתיים, [עד] כל מה דתקינו רבנן כגאולה אריכתא דמי. (ו)כן יש לפרש בשמעתין. אבל אם בין גאולה לתפלה שותק שעה או יותר אין לחוש לדידן, אבל וותיקין היו נזהרים אפי' שלא לשתוק בינתיים, וכענין זה מפרשים לה בריש פ' תפלת השחר. ודוגמא דהכא אנו רגילים לחלק בין שהיות [ב]תקיעות לתוקע שלא כסדר, ופירשתי בספר זה במס' מגילה. ואית מפרשים עם הנץ החמה קודם, כמו ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם וכו', וכן פותקים מים לגינה עם חשיכה, א"כ ס"ל כלישנא קמא דפסק כר' שמעון, אי נמי כלישנא בתרא ועם הנץ ממש בסמוך [לו]. ובירושלמי דפרקין גרסי' ביומי דר' יוחנן הוו נפקין לתעניתא וקרן שמע [בתר תלת] שעין ולא הוי ממחין בידיהון, ותוב מייתי דהוו קרן בתר תלת שעין בעא ר' אחא ממחי בידיהון א"ל ר' יוסי והלא כבר קראו אותה בעונתה כלום קורין אותה אלא כדי לעמוד מתוך דברי תורה לתפלה א"ל מפני ההדיוטות שלא יהי[ו] אומרים בעונתה הם קורים אותה. ונ"ל דההדיוטות נמי ידברו בנתים אם ישהו בנתיים כלום.
